פיצויים, ביטוח וגמלאות: מה מנכים מהפיצוי ומה לא

מדריך משפטי כללי · נפגעים ועורכי דין · עודכן 24.10.2026 · כ־8 דקות קריאה

נפגע בתאונה מקבל לעיתים כסף מכמה מקורות: הביטוח הלאומי, ביטוח פרטי שעשה בעצמו, המעסיק, והמזיק או המבטח שלו. שאלה שחוזרת שוב ושוב היא אם תשלום אחד מקטין את האחר – ובמילים אחרות, מה מנכים מהפיצוי.

המדריך מציג את ההוראות המרכזיות בחקיקה שעוסקות בשאלה הזו: פקודת הנזיקין, חוק חוזה הביטוח והוראות רלוונטיות בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. התמונה המלאה כוללת גם פסיקה ענפה וגם הוראות בחוק הביטוח הלאומי שהמדריך אינו מפרט, ולכן הוא נקודת פתיחה ולא תשובה סופית.

העיקרון: לא נפרעים פעמיים

סעיף 77(א) לפקודת הנזיקין קובע שאדם שנפרע פיצויים או סעד אחר בשל עוולה, ומי שתובע מכוחו, לא ייפרעו פיצויים נוספים בשל אותה עוולה. סעיף 77(ב) ו־(ג) מוסיפים כלל דומה כשאותו מעשה הוא גם הפרת חוזה וגם עוולה. העיקרון הוא שהנפגע זכאי לפיצוי מלא על נזקו, אבל לא לפיצוי כפול מאותו מזיק בשל אותו נזק.

מנגד, העובדה שהנפגע קיבל כסף ממקור אחר אינה מקטינה בהכרח את הפיצוי מהמזיק. כאן נכנסות ההוראות המיוחדות.

תגמולי ביטוח פרטי: אינם מובאים בחשבון

סעיף 86 לפקודת הנזיקין קובע שבשומת פיצויים המשתלמים בשל עוולה לא יובא בחשבון כל סכום ששולם או מגיע לרגל אותה עוולה על פי חוזה ביטוח. לגבי תביעת תלויים במקרה מוות, סעיף 81 קובע שבקביעת הפיצויים לא יובאו בחשבון סכום שהתקבל או שזכאים לקבלו במות המת לפי חוזה ביטוח, וסכום ששולם או שחייבים לשלמו לרגל האבל.

בתביעות לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, סעיף 4(א) לחוק מחיל את סעיף 86 לפקודה. המשמעות הכללית: מי שרכש לעצמו ביטוח תאונות אישיות או ביטוח אחר אינו "מאבד" את הפיצוי מהמזיק בשל כך. עם זאת, יש לבדוק את שאלת התחלוף שמתוארת בהמשך.

תחלוף: מתי המבטח נכנס לנעלי המבוטח

סעיף 62(א) לחוק חוזה הביטוח קובע שאם למבוטח הייתה בשל מקרה הביטוח גם זכות פיצוי או שיפוי כלפי אדם שלישי שלא מכוח חוזה ביטוח, הזכות עוברת למבטח מששילם תגמולי ביטוח, וכשיעור התגמולים ששילם. סעיף 62(ב) מגן על המבוטח: המבטח אינו רשאי להשתמש בזכות שעברה אליו באופן שיפגע בזכות המבוטח לגבות מהאדם השלישי פיצוי מעל לתגמולים שקיבל מהמבטח.

סעיף 62(ג) מחייב את המבוטח להעביר למבטח פיצוי שקיבל מהאדם השלישי שהיה מגיע למבטח, ואם עשה פשרה, ויתור או פעולה אחרת שפוגעת בזכות שעברה למבטח – עליו לפצות אותו. זו נקודה מעשית חשובה: לפני שחותמים על הסדר עם המזיק, כדאי לבדוק אם יש מבטח שכבר שילם ושיש לו זכות תחלוף.

סעיף 62(ד) קובע שהתחלוף לא חל אם מקרה הביטוח נגרם שלא בכוונה בידי אדם שמבוטח סביר לא היה תובע ממנו, מחמת קרבת משפחה או יחסי עובד ומעביד.

ביטוח תאונה, מחלה ונכות: סכום קבוע מול שיפוי

פרק ג׳ לחוק חוזה הביטוח מבחין בין שני סוגי ביטוח תאונה, מחלה ונכות. לפי סעיף 54(א), כשהמבטח חייב לשלם לפי שיעור מוסכם מראש, ללא תלות בשיעור הנזק, חלות הוראות פרק ב׳ (ביטוח חיים) בשינויים המחויבים. לפי סעיף 54(ב), כשהמבטח חייב לשלם לפי שיעור הנזק שנגרם, חלים, בין היתר, סעיפים 56, 61 ו־62 – כלומר גם הוראת התחלוף.

בפשטות: בפוליסה שמשלמת סכום קבוע מראש (למשל סכום מסוים לכל אחוז נכות), הוראת התחלוף של סעיף 62 אינה מוחלת דרך סעיף 54(ב); בפוליסה שמשלמת לפי הנזק בפועל, היא חלה. לכן כדאי לקרוא את הפוליסה ולהבין איזה מנגנון היא קובעת.

גמלאות ביטוח לאומי ותביעה נגד המעסיק

סעיף 82(א) לפקודת הנזיקין קובע שמבוטח לפי חוק הביטוח הלאומי (כנוסחו בפקודה), לרבות התלוי בו, שהיה זכאי עקב מאורע אחד גם לפיצויים מן המעביד וגם לגמלה לפי החלק הרלוונטי בחוק, הגמלה תנוכה מסכום הפיצויים שהיו מגיעים לו ממעבידו אילולא הסעיף.

סעיף 82(ב) מגדיר "גמלה" כשווי הכספי של הגמלאות, להוציא גמלה בעין, שניתנו או שעתידות להינתן, ומוסיף שגמלה שהופחתה או נשללה עקב מעשה או מחדל של העובד, או שלא ניתנה בגלל בחירה בגמלה אחרת, רואים אותה כאילו ניתנה בשלמותה. ההגדרה של "מעביד" כוללת גם מי שהמעביד אחראי למעשהו לפי סעיף 13 לפקודה.

המשמעות המעשית: בתביעה נגד מעסיק בשל תאונת עבודה, שווי הגמלאות מהביטוח הלאומי – כולל גמלאות עתידיות – מנוכה מהפיצוי. לכן חשוב להגיש את התביעות לביטוח הלאומי, משום שגמלה שלא נתבעה עלולה להיחשב כאילו התקבלה. ראו המדריך לתאונות עבודה.

תביעה נגד צד שלישי שאינו המעסיק

כשהמזיק אינו המעסיק – למשל קבלן אחר באתר, יצרן של ציוד, או נהג – חלים הסדרים אחרים, שקבועים בעיקר בחוק הביטוח הלאומי ובפסיקה, והמדריך אינו מפרט אותם. הביטוח הלאומי מבקש ממי שתבע פיצויים מצד שלישי בשל פגיעה בעבודה להודיע על כך לסניף. זו חובה מעשית שכדאי לא להזניח, משום שלמוסד עשויות להיות זכויות משלו כלפי הצד השלישי.

מעוולים יחד

כשכמה גורמים אחראים לאותו נזק, סעיף 11 לפקודה קובע שהם חבים יחד ולחוד. סעיף 83(א) קובע שפסק דין נגד מעוול אחד אינו חוסם תובענה נגד אחר שהיה חב על אותו נזק, אבל סעיף 83(ב) מגביל את סך כל הסכומים שאפשר להיפרע בכמה תובענות לסכום שנפסק בפסק הדין הראשון שלא בוטל בערעור. סעיף 84 מסדיר את דמי ההשתתפות בין המעוולים לפי מה שבית המשפט קובע על פי הצדק והיושר. כלומר, הנפגע יכול לבחור את מי לתבוע, אבל אינו יכול לגבות יותר מהנזק בסך הכול.

אשם תורם

סעיף 68(א) לפקודה קובע שכאשר הנזק נגרם מקצתו באשם הניזוק ומקצתו באשם אחר, הפיצויים מופחתים בשיעור שבית המשפט ימצא לנכון ולצודק בהתחשב במידת האחריות של התובע. סעיף 68(ב) מחייב את בית המשפט לרשום גם את סך הפיצויים שהתובע היה מקבל אילולא אשמו. חשוב לזכור שבתביעות לפי חוק הפלת״ד, סעיף 2(ד) לחוק קובע שאשם תורם אינו משנה את האחריות המוחלטת.

שירותי בריאות בתאונת דרכים

בתאונות דרכים, סעיף 2(ב1) לחוק הפלת״ד קובע שחובת הנוהג לפצות אינה חלה לגבי שירותי בריאות שהנפגע זכאי להם לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, בכפוף לחריגים שבסעיף. זו אינה "ניכוי" במובן הרגיל, אלא הוצאה של רכיב מסוים מגדר החבות, אבל התוצאה המעשית דומה: אין לתבוע מהמבטח הוצאות על שירותים שבסל שהנפגע זכאי להם.

טבלה מסכמת (כללית)

• ביטוח פרטי שהנפגע רכש – ככלל אינו מובא בחשבון בשומת הפיצויים (סעיף 86 לפקודה), בכפוף לשאלת התחלוף בפוליסות שיפוי.
• גמלאות ביטוח לאומי בתביעה נגד מעסיק – מנוכות מהפיצוי, כולל גמלאות עתידיות (סעיף 82 לפקודה).
• גמלאות ביטוח לאומי בתביעה נגד צד שלישי – כפוף להסדרים בחוק הביטוח הלאומי ובפסיקה, שהמדריך אינו מפרט.
• פיצוי ממעוול אחר על אותו נזק – סך כל הגבייה מוגבל לנזק (סעיפים 77 ו־83).
• תשלום תכוף בפלת״ד – משולם כחלק מהפיצויים, ומובא בחשבון בסוף ההליך.

מה כדאי לעשות בפועל

1. לרכז את כל הפוליסות הרלוונטיות. שירות "הר הביטוח" של רשות שוק ההון מאפשר לברר אילו פוליסות קיימות.
2. לבדוק בכל פוליסה אם היא משלמת סכום קבוע או שיפוי לפי הנזק.
3. להגיש במועד את התביעות לביטוח הלאומי, ולהודיע לו על תביעה נגד צד שלישי.
4. לנהל טבלה של כל תשלום שהתקבל: ממי, מתי, בעד מה ובעד איזו תקופה.
5. לפני חתימה על הסדר פשרה – לבדוק זכויות תחלוף של מבטחים ושל גורמים אחרים.

דוגמאות להמחשה בלבד

• עובד שנפגע בעבודה ותובע את המעסיק: העובד מקבל מהביטוח הלאומי דמי פגיעה ובהמשך גמלת נכות מעבודה. לפי סעיף 82 לפקודה, שווי הגמלאות – כולל אלה שעתידות להינתן – ינוכה מהפיצוי שהיה מגיע לו מהמעסיק.
• אדם עם ביטוח תאונות אישיות שנפגע ממזיק: המבטח שילם לו סכום קבוע לפי הפוליסה. לפי סעיף 86 לפקודה, הסכום הזה אינו מובא בחשבון בשומת הפיצויים מהמזיק. כיוון שהפוליסה משלמת סכום קבוע, הוראת התחלוף אינה חלה דרך סעיף 54(ב).
• מבוטח בפוליסת שיפוי: המבטח שילם לפי הנזק בפועל, ולכן לפי סעיף 54(ב) חל סעיף 62. אם המבוטח יגבה מהמזיק, ייתכן שיצטרך להעביר למבטח את מה שהגיע לו, אבל המבטח אינו רשאי לפגוע בזכות המבוטח לגבות מעבר לתגמולים שקיבל.

הדוגמאות כלליות ופשטניות בכוונה. בפועל קיימים פרטים רבים – בפוליסות, בחוק הביטוח הלאומי ובפסיקה – שעשויים לשנות את התוצאה.

שאלות שכדאי להעלות מול עורך הדין

1. מי הנתבעים האפשריים, ומי מהם הוא "מעביד" כהגדרתו בסעיף 82?
2. אילו גמלאות קיבל הנפגע או זכאי לקבל מהביטוח הלאומי, ואילו תביעות עוד לא הוגשו?
3. אילו פוליסות פרטיות קיימות, ומהו המנגנון של כל אחת – סכום קבוע או שיפוי?
4. האם מבטח כלשהו כבר שילם ועשויה להיות לו זכות תחלוף?
5. האם קיים אשם תורם שעשוי להפחית את הפיצוי, ואם התיק הוא תיק פלת״ד – האם הכלל הזה בכלל רלוונטי?
6. מה ההשפעה של הסדר פשרה עם גורם אחד על התביעה נגד גורמים אחרים?

מונחים בקצרה

• גמלה – לעניין סעיף 82, השווי הכספי של הגמלאות שניתנו או שעתידות להינתן, להוציא גמלה בעין.
• תחלוף – מעבר זכות המבוטח כלפי האדם השלישי למבטח ששילם, לפי סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח.
• מעוולים יחד – שניים או יותר שחבים על אותו מעשה, וחבים יחד ולחוד לפי סעיף 11 לפקודה.
• דמי השתתפות – הסכום שמעוול אחד גובה מאחר לפי סעיף 84.
• אשם תורם – לפי סעיף 68 לפקודה, הפחתת הפיצויים כשהנזק נגרם מקצתו באשם הניזוק עצמו, בשיעור שבית המשפט מוצא לנכון ולצודק.

לסיכום

התשובה לשאלה "מה מנכים" תלויה בזהות המשלם ובזהות הנתבע: ביטוח פרטי ככלל אינו מובא בחשבון, גמלאות הביטוח הלאומי מנוכות בתביעה נגד המעסיק, ופוליסות שיפוי עשויות ליצור זכות תחלוף. רישום מסודר של כל תשלום ובדיקת הפוליסות לפני הסדר פשרה חוסכים טעויות יקרות.